<h1>תוספות הרא"ש — קידושין</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[קידושין נ"ג ע"ב] איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא. פירש"י בלשון ראשון דע"כ אונסא דאורחא עליה הוא דהמעשר אין בו כאן שו"פ שלא ניתן להוציאו אלא בירושלם ואפילו תמכרנו דמיו נתפסים בקדושתו וקדושין צריכים שיהיו שוין פרוטה, ולפירוש זה משמע שאין בו אלא שו"פ מצומצם בירושלם וכי מדלת מיניה טרחא ואונסא דאורחא אינו שוה כאן פרוטה, שאם היה כ"כ מן המעשר שהיה שוה בכאן פרוטה היתה מתקדשת, ולפירוש זה אין הקידושין חלין אלא בירושלים שאז יהא בו שוה פרוטה, ולא נהירא דבפ"ק דבכורות משמע דמקודשת לאלתר גבי הא דאסר ר' יהודה פטר חמור בהנאה מחיים ומפרש משום דלא מצינו דבר שהקפידה עליו תורה לפדותו בשה ומותר בהנאה ופריך והא מעשר שהקפידה עליו תורה בכסף צורה ותנן ר' יהודה אומר במזיד קידש כלומר שמותר בהנאה בגבולין אע"פ שהקפידה עליו תורה שאינו מותר בגבולין אלא בכסף צורה, ואי אינה מתקדשת אלא עד שתבוא לירושלים א"כ אין כאן הנאה בגבולין, הילכך נראה כלשון שני שפרש"י דאע"ג דלא רמי עליה אחריות אפ"ה לא ניחא לי' דליתנוס מינה פן תעצב ותאמר לו קדשתני בדבר שלא נהניתי בו. ומיהו קשה לפירוש זה דהו"ל למימר תרווייהו לא ניחא להו משום אונסא דאורחא, וי"ל דניחא ליה לפרושי טעמא אחרינא גבי דידה דאפי' קבל עליו אחריות מ"מ לא ניחא לה משום טירחא דאורחא.
<h2>דף מד.</h2>
[קידושין ע"ו ע"ב] כשם שב"ד מנוקין בצדק כך מנוקין מכל מום וכו' ומום אין בך אימא מומא ממש וכו'. והכי מסקינן דקרא למומין איצטריך דפסול יוחסין נפקא לן מאתך בדומין לן, וא"ת מומין נמי תיפוק לי מהתם דמשה לא הי' בעל מום דהא שימש שבעת ימי המילואים ובבכורות פ' מומין אלו קאמר גבי גופו קטן מאיבריו או גדול מאיבריו א"כ עשיתו למשה רבנו בעל מום, וי"ל דלא מסתבר למידרש אתך להכי אי לאו דכתיב בהדיא ומום אין בך.
<h2>דף מו.</h2>
[קידושין כ"ט ע"א] כל שאין אחרים מצווים לפדותו אינו מצווה לפדות לעצמו. הקשה ה"ר אפרים דבבכורות פ' יש בכור תנן נתגיירה מעוברת בכור לכהן וההוא אין אחרים מצווים לפדותו, ועוד האמר רבא התם [מ"ז ע"א] דכהנת שנתעברה מגוי חייב הבן לפדות את עצמו וכן [מ"ז ע"ב] כהן שמת והניח בן חלל ומת האב בתוך שלשים קאמר רב חסדא דחייב לפדות עצמו הבן לפי שלא זכה בפדיונו, וי"ל דכל הני לא דמי לאשה שאין אחרים מצווים לפדותה בשום מקום.
<h2>דף מח:</h2>
גובה מן היורשים שעבודא דאורייתא ואינה גובה מן הלקוחות משום דלית ליה קלא. תי' דרב פפא גופיה סוף פ' גט פשוט קא' גובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לווין אומר ר"ת דהוי כמו איכא דאמרי ויש הרבה בתלמוד כיוצא בזה ורי"ף פי' דה"ק התם משום שלא תנעול דלת בפני לווין אוקמוה אדאורייתא ולא רצו לתקן שלא תגבה מן היורשים כמו שתקנו שלא יגבה מן הלקוחות והא דמלוה ע"פ גובה מן היורשים היינו דוקא היכא דידוע לן דלא פרע כגון שהודה בשעת מיתה או שמתוה ומית בשמתי' כדאיתא בפ' מי שמת ובפ' שום היתומים אבל היכא דמספקא לן אי פרע אי לא פרע כיון דאבוהון אי הוה קיים מצי למטען דפרע טענינן ליתמי כל מה דמצי למיטען וכן מוכח בריש המוכר את הבית גבי שטר כיס היוצא על היתומים דפטירי בפלגא דפקדון אעפ"י שיש כאן שטר דדילמא אי הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר פרעתי והיה נאמן אעפ"י שיש שטר במגו דאי בעי אמר נאנסו כ"ש כשאין שטר כלל ואפילו שבועת יורשין לא בעי דלא אשכחן שבועת יורשים אלא היכא שהיתומים באים להוציא כגון שיש שטר בידם והלוה אומר שהוא פרוע אז נשבעים שבועת יורשים ונוטלים אבל להחזיקן במה שבידם לא מצי' שתקנו חכמים שבועה לזה וכן כתב רב פלטוי גאון בתשובה אבל מחרימים בסתם אם שום אדם יודע שאביהם לא פרע.
<h2>דף סא.</h2>
משמע דבכל ענין תרומתו תרומה אפי' אמר בעל הבית דלא ניחא ליה, ולא דמי לההיא דבריש אלו מציאות [ב"מ כ"ב ע"א] דאם תרם מן היפות וכשבא בעה"ב אמר לו כלך אצל יפות ואם לא נמצאו יפות מהן אין תרומתו תרומה, דהתם רגילות הוא בסתם בני אדם לתרום מן הבינוני אבל הכא יש דעות חלוקות שיש תורם בעין יפה ויש תורם בעין רעה ויש תורם בבינונית הילכך כשאמר לו צא ותרום ולא פירש לו דעתו שכל מה שיעשה שליח יהא עשוי, ושליח עצמו כשפיחת עשרה או הוסיף עשרה אומר לו בהכי אמדתיך כדאיתא בכתובות פ' אלמנה ניזונת.
